ממליצים » זיוה אוריין - כפר יהושע

בהתחלה כשהלכנו לברר על קבלנים, הזהירו אותנו מיני אזהרות ובמיוחד שקבלנים אף פעם לא עומדים בזמנים ואם נגיד רשמתם את הילדים שלכם לבית הספר על סמך תאריך סיום הבנייה שהבטיחו לכם, תמצאו את עצמכם גרים בבית אימון לאפרוחים שנאלצתם לשכור אי שם בכפר, וגם משלמים משכנתא.

אז הרמנו טלפון למישהי שמבינה בבנייה, ושאלנו על מי היא ממליצה. "איזה שאלה," היא אמרה מיד: "על חיים יהושע!"

היא נתנה לנו עוד כמה שמות והבטיחה שכולם קבלנים טובים ואמינים, אבל התגובה הראשונית שלה עשתה עלינו רושם אדיר.

ובאמת נפגשנו עם מבחר קבלנים וגם קיבלנו מהם הצעות, ולא ניכנס לפירוט של אלה שעשו עלינו רושם טוב ואלה שלא היה להם זמן אלינו ואלה שלא בדיוק זכרו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים – ונתמקד ישר בעניין: כולם כולם כולם הציעו אותו מחיר.

מההתחלה לא היה שום ספק שהאיש שהכי מוצא חן בעינינו זה חיים יהושע. הוא פשוט מקסים והכימיה איתו הייתה מיידית. אבל לא היתה לנו שום סיבה לקחת דוקא אותו ולא היה נעים לנו לקחת אותו רק בגלל שהוא כזה מקסים.

אז התלבטנו, ובדקנו, וחיכינו, ורפי חלה, ואייל הארכיטקט התגייס לעזרה, ושאלנו עוד שאלות, והתמקחנו (כולם הסכימו לרדת במחיר אבל ממש קצת), ובסוף נשארנו עם השורה התחתונה: בסופו של דבר, כולם כולם כולם הציעו אותו מחיר.

אם לא ברק התחרות העז שנצנץ בעיני כולם עד אחד, הייתי יכולה לחשוד שמדובר בקרטל.

מי שהכריע את הכף היתה אור.

"נו די כבר, אמרתי לכם לקחת את זה עם העיניים הכחולות."

אז לקחנו.

חיים נתן לנו טיוטת חוזה שהכין "הלקוח הכי קשוח שלו", ואחרי שקראנו אותו וראינו שהוא חוזה ממש דרקוני לטובתנו, העברנו אותו לעו"ד שלנו, שהוסיף עוד כמה סעיפים דרקוניים. בסופו של דבר יצא חוזה שאין בו שום סעיף לטובת הקבלן, ולי נהיה ממש לא נעים.

"אל תדאגי," אמר חיים. "לא אכפת לי מה כתוב בחוזה."

"תביני, החוזה הזה טוב רק אם דברים לא הולכים בסדר, אבל אני סומך על עצמי שאני מסוגל לבצע את העבודה ואני סומך עליך שאת מסוגלת לשלם לי עליה, וכל השאר לא חשוב."

ובקיצור: חתמנו.

ואז נכנס לתמונה ערן יהושע, האח של חיים, שניהל את הבנייה שלנו. ערן הוא מקצוען. הוא יסודי, קפדן, דייקן, רציני, ואין אצלו חוכמות. הוא בא לעבוד. אין לו זמן או סבלנות לשטויות, לאיחורים, לחיסורים, ולחוסר דיוק. כשספקים מאחרים באספקת הציוד הם תכף מתחרטים על הטעות (ועל הדרך גם על היום שנולדו בו). כשהביאו את האריחים הלא נכונים הוא זיהה את זה מיד וסירב לרצף עד שיגיעו האריחים הנכונים. אם יש משהו שצריך לתקן, הוא לא שואל שאלות. הוא מתקן.

ושיהיה ברור, זה לא רק ערן, זה גם חיים, שנוטל חלק פעיל בכל מהלך ומהלך, ונילי אשתו של ערן, שמנהלת את המשרד, ועל הדרך גם אותי. וכל מי שמעורב בזה. הם כולם סופר-בסדר.

באוגוסט 2014 הם התחילו לבנות ואחרי עשרה חודשים הם סיימו (ונכון שעדיין לא עברנו לבית אבל אם לא היו כל העניינים האלה עם רפי, הבריאות שלו והצורך בהנגשה, כבר היינו גרים שם ממזמן).

בכל התקופה הזו העניינים התנהלו בעיקר בין ערן וחיים לבין מירב ואייל. נכון, התייעצו איתנו טלפונית כשהיה צריך (ולפעמים גם באנו לבקר) אבל תכלס, שקט תעשייתי. מה שקט – שלווה. פשוט הרגשנו שאנחנו בידיים טובות.

מירב הרוסה מהם לגמרי: "בחרת קבלנים משהו משהו, הם כל כך בסדר!" (דעו לכם שהתוכניות הן לא פשוטות ושמירב היא יקית ברמות על: כל פינה בתוכניות העבודה שלה מדוגמת להפליא וקשה מאד להשביע את רצונה)

אז אם נראה לכם שההקדמה היתה מאד ארוכה והבנייה מאד קצרה, הצדק עמכם. אין זריזים מהם.

ואם אתם שואלים אם אני ממליצה, אז כן, לגמרי.

ואם תשאלו אם יש עוד משהו שאני רוצה להגיד, אז כן.

הם פשוט אנשים טובים.

והם בנו לנו בית מהמם.

י.ע.ח. בנייה מתקדמת. אלופים.

לבלוג של זיוה על תהליך בנית הבית: בית קטן בהרחבה